אישה אהובה
מזה זמן רב שלא לבשת את הכתר.
במקומו שמת מלבושים רעועים, סחבות של שפחה והפכת את עצמך לקורבן.
מזה זמן רב ניסית בכל מאודך להחזיק משהו שאי אפשר היה לאחוז בו. ניסית וניסית וכל כוחך אבד לו אי שם בתוך יער חשוך.
חזונך ואהבתך לקחו אותך רחוק, אישה יפה שאת.
שאגתך לא נשמעה באוזניים שלך.
רחשי ליבך התערבלו בתוך תקוותך.
כוחך נגמר..
עכשיו ילדתי, נערתי, אישה יפה,
קומי עורי, לבשי בגדי תפארתך, שימי בחזרה את הכתר על ראשך וקדשי את היום,
קדשי את עצמך, קדשי את האדמה עליה רגלייך רוקדות את ריקוד החיים הכה יפיפיה ומרגש.
בואי בשלום.
אינך צריכה לעבוד קשה יותר, רק להיות את.
אהובה לעצמך.
רכה לעצמך.
מחי כל דמעה עכשיו, שחררי החוצה כל כאב, עד הפירור האחרון, עד שכבר לא יהיה מה לכאוב.
והאמיני. ראויה את לאהבה, כל מה שהוא פירור של אהבה איננו מספיק לך.
את מלכה.
האמיני. הינך ברוכה.
קרוב הוא היום. הוא כבר כאן. תמיד כאן.
אנחנו איתך.